הייתה עיר מחוז רומית-ביזנטית בשפלה, בשוליו המזרחיים של עמק איילון, בסמוך ממזרח למחלף לטרון. שמה המקורי של העיר היה "חמת", על שם מעיינות המרפא החמים שבה, ושם זה שובש בתקופה הרומית לשם היווני "אמאוס". בעיר התקיימה קהילה יהודית גדולה
נוסח הקרדיט הדרוש:
סתיו קונשטיק, מתוך אתר פיקיויקי
הערות:
הצלבנים מצאו את אמאוס-ניקופוליס הרוסה ונטושה והקימו כנסייה קטנה על חורבות הכנסייה הבינזטית החרבה. בשלהי התקופה הממלוכית בארץ ישראל קם במקום הכפר הערבי עמואס, ששימר את השם אמאוס. הכנסייה הצלבנית ננטשה לכל המאוחר ב-1674, אך עדיין ניצבה על תילה ושמשה לאחסון חיות בית. ב-1878, ביום שני של הפסחא, התגלה למרים בוארדי, נזירה כרמליתית מבית לחם, חזיון בו ראתה מקום עליו נאמר לה "זה המקום בו ישוע ברך את הלחם, בביתם של תלמידי אמאוס. שבועיים אחר כך הזדמנה הנזירה לאמאוס-ניקופוליס וזיהתה את המקום.
