בנימינה היא מושבה שנוסדה בשנת 1922 מדרום לזכרון יעקב, על אדמות שנרכשו מפיק"א, והתפתחה בתחילה כיישוב חקלאי. היא הוקמה בידי בני עולי העלייה הראשונה ממושבות הסביבה, לצד עולי העלייה השלישית שהתיישבו במקום. פקידות הברון רוטשילד, שסייעה בהקמת היישוב, הביאה גם משפחות יוצאי גאורגיה שתמכו בפיתוח החקלאות ותעשיית הבשמים המקומית. בשנת 1925 נפתח מפעל "יסמין" לייצור בשמים לייצוא, מה שסימן את תחילת התעשייה בבנימינה. היישוב גדל בהתמדה, קבוצות עבודה נוספות הגיעו. בסוף 1928 כבר התגוררו בו 381 נפשות.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940, הקים הצבא הבריטי את "מחנה 101" בצמוד לתחנת הרכבת, לצורך טיפול בחיילים פצועים וקליטת יחידות מפורקות. לאחר המלחמה שימש המחנה כבסיס לשמירה על מסילת הברזל ועל חופי הים מפני הסתננות מעפילים. עם תום המנדט הבריטי ב־1948 פונה המחנה והוסב ל"מעברת בנימינה". בשנת 1952 הקים היינן יוסף צבי זלצר את יקב "אליעז" בשטח מפעל הבשמים. היקב, לימים "יקבי בנימינה", הפך בשנות השישים ליקב השני בגודלו בישראל והיווה גורם משמעותי בהתפתחות הכלכלית של האזור. (ויקיפדיה)
