לוד, מהערים העתיקות בישראל, שוכנת במישור החוף הדרומי. מיקומה במרכז הארץ, אדמתה הפורייה ומקורות המים הפכו אותה יעד להתיישבות אך גם לזירת כיבושים.
היישוב בלוד החל כבר לפני כ־8,000 שנה. בתקופת הברונזה הייתה עיר כנענית, ובתקופת המקרא נכללה בנחלת שבט בנימין. לאחר שיבת ציון שוקמה, ובימי החשמונאים סופחה ליהודה. בתקופה הרומית הייתה למרכז יהודי חשוב, ביתם של חכמים כרבי עקיבא, אך לאחר מרד בר־כוכבא ירדה מחשיבותה הדתית. במאה ה־2 לספירה קיבלה מעמד עירוני ונודע בה פסיפס לוד.
בתקופה הביזנטית הפכה מרכז נוצרי ונבנתה בה כנסייה לכבוד גאורגיוס הקדוש. בתקופה המוסלמית הייתה זמן קצר לבירת מחוז, ואיבדה את מעמדה לטובת רמלה. בתקופה העות'מאנית נותרה עיירה חקלאית, אך עם הקמת מסילת הברזל יפו–ירושלים במאה ה־19 הפכה לצומת תחבורה.
בתקופת המנדט הבריטי שגשגה, אוכלוסייתה הגיעה לכ־17 אלף ונבנו בה תחנת רכבת ראשית ושדה תעופה. במלחמת העצמאות נכבשה במבצע דני, ורוב תושביה הערבים עזבו או גורשו.
לאחר קום המדינה יושבה בעולים חדשים, נבנו שכונות חדשות והיא הפכה לעיר מעורבת יהודית־ערבית המתמודדת עם פערים חברתיים לצד פיתוח. כיום מוקמות שכונות חדשות והיא מתפתחת כאחת הערים המרכזיות באזור.
