תל אביב נוסדה בשנת 1909 כ"שכונת אחוזת בית" מצפון ליפו, ונחשבת ל"עיר העברית הראשונה" שנבנתה על ידי יהודים בארץ ישראל בעת החדשה. היוזמה להקמת העיר נבעה מהצורך בהרחבת מגורי היהודים מחוץ לחומות העיר יפו, שידעה באותה תקופה גידול משמעותי באוכלוסייה היהודית. הרעיון היה לבנות עיר מודרנית, מסודרת ונקייה, בהשראת ערים אירופיות, אך בעלת אופי עברי.
העיר גדלה במהירות, ובשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הפכה למרכז כלכלי ותרבותי חשוב ביישוב העברי. עם עליית הנאציזם באירופה בשנות ה-30, הגיעו לעיר עולים רבים שהביאו עמם כישורים, הון והשפעות תרבותיות רבות. בתקופה זו החלה להיבנות "העיר הלבנה" – שכונות רבות של בתים בסגנון הבאוהאוס, שבזכותם הוכרה תל אביב כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2003.
בינואר 1934 קיבלה תל אביב מעמד עירוני רשמי מהמנדט הבריטי. היא הפכה לסמל של התחדשות יהודית בארץ ישראל, ולמרכז לפעילות לאומית, תרבותית ופוליטית. ב-14 במאי 1948, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל בבית העצמאות שברחוב רוטשילד בתל אביב.
לאחר הקמת המדינה, בשנת 1949, אוחדה תל אביב עם העיר יפו, שהייתה עד אז עיר נמל ערבית עתיקה. כך נוצרה העיר המאוחדת תל אביב–יפו, אם כי יפו שומרת עד היום על זהות מובחנת. האיחוד סימל את המעבר מתקופת היישוב למדינה ריבונית.
במהלך השנים הפכה תל אביב למטרופולין המרכזי של ישראל – מוקד של כלכלה, תרבות, תיירות, תקשורת וחיי לילה. היא משמשת מרכז לעסקים, היי-טק, אמנות, עיתונות ובידור, וכן בית למוסדות חשובים כמו הבורסה לניירות ערך, התיאטרון הלאומי "הבימה" והתזמורת הפילהרמונית הישראלית.
היום תל אביב נחשבת לעיר דינמית, מתקדמת, ליברלית וחדשנית, עם השפעה עמוקה על זהותה של מדינת ישראל. היא ממשיכה להוות מוקד מחאה, תרבות ויזמות – ומזוהה כעיר חיה, בינלאומית ורבת-פנים. (ויקיפדיה)
