כְּפַר-חִיטִּים - המושב השיתופי הראשון שקם בארץ ישראל. ממוקם בבקעת ארבל, ממערב לכנרת ומעל טבריה, על שם העיירה התלמודית הגדולה כפר חיטיא.
ניסיון התיישבות ראשון בכפר חיטים נעשה ב-1913 על ידי מתיישבים שהגיעו מדגניה א', אך ניסיון זה נכשל בגלל חיכוכים עם האוכלוסייה הערבית השכנה בגלל בעיות בעלות על אדמות, המחסור במים ופיצול הקרקעות.
ב-1923 נעשה ניסיון שני ליישב את המקום, על ידי מתיישבים מתנועת המזרחי. עקב המצב הביטחוני והכלכלי עזב. ננטש כליל בראשית 1933. ב 1936 חברים מקבוצת ההתיישבות "הקוצר" מעולי מבולגריה עלו לאדמות המושב, הקימו מגדל שמירה וניצלו את בית הכנסת הנטוש כמבצר. הרפתות שהושארו על ידי חברי מושב המזרחי שימשו למגורים. ב-1942 חפרו חברי המושב תעלה לאורך 2.5 קילומטרים, הניחו צינור מים מן הכנרת אל היישוב, והמושב הרחיב את שטחיו המעובדים, בהתבסס על מקור המים החדש (ויקיפדיה)
